עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

מנסה לשרוד בין הימים השמחים לעצובים בחיים האלה, בתקווה שעוד אגיע לפסגה...
חברים
IM ALBlack angelcosmicBFFits just me .i don't careיותם
נושאים
דברים שאני אוהבת ביותם
•  העיניים שלו
•  המשקפיים שלו
•  השיער שלו
•  הבגדים שלו
•  הריח שלו
•  כושר המנהיגות שלו
•  הצחוק שלו
•  טון הדיבור שלו
•  ההרגשה כשהוא מביט בי
•  ההרגשה כשהוא מדבר אלי
•  האסרטיביות שלו
•  הנכונות שלו
•  החוכמה שלו
•  כוח הרצון שלו
•  ההומור שלו
•  החיוך שלו
מי זה יותם
יותם הינו אדם אמיתי. אחד האנשים הכי אהובים וחשובים לי בעולם. יכול להיות שאני מתאהבת בו, ומתאהבת יותר חזק ממה שאי פעם התאהבתי. החלטתי להפוך את הבלוג לעמוד על יותם, מעיין מקום פריקה לכל הרגעים בהם אני מרגישה שאני עומדת לכתוב לו שאני אוהבת אותו, ואסור שזה יקרה מכמה סיבות אישיות ומיוחדות.
אני לא עומדת לפרט יותר ממה שכתוב בפוסטים, אבל תצפו לחפירות עליו, וחפירות גדולות, מאחר וכבר עברו חודשיים מאז החלום והדבר היחיד שאני מסוגלת לחשוב עליו זה יותם יותם יותם.
אל תשפטו. אל תמהרו להעביר ביקורת. פשוט תקראו.
אתה יכול להמשיך לנהוג?
12/08/2018 02:42
LittleAlice
יותם, סיטואציה, מכוניות
דימיוני הפרוע, 12.8, 1:40 

-"ליאור? זאת את?"
"היי, יותם! מה קורה? מה אתה עושה כאן?"
-"חזרתי עכשיו עם חברים, בדיוק הורדתי את האחרון בבית. אני הנהג התורן."
"אה, מגניב."
-"את צריכה טרמפ הביתה?"
"חחח אני אשמח."

*אני נכנסת לאוטו, רועדת קצת מהמזגן ומהרוח בחוץ.*

"וואי, ממש קר בחוץ."
-"באמת? חכי שנייה, אני חושב שיש לי שמיכה מאחורה."

*יותם מסתובב למושבים האחוריים ומביא שמיכה בצבעי פסטל. אני מתרווחת בכיסא שליד הנהג, המשענת נטויה אחורה.*

"אפשר להמשיך לנסוע?"
-"מה זאת אומרת?"
"שפשוט תמשיך לנהוג. נסיעות מרגיעות אותי, ולא מתחשק לי לחזור הביתה."
-"אוקיי."

*יותם נוהג ברחובות. אני מנמנמת במושבי. אנחנו נוסעים כך במשך עשר דקות. בתומם אנחנו מגיעים לבית שלי."

הוא רוצה להגיד לי לקום, אבל עוצר את עצמו. הוא  מרים את ידו בעדינות ומלטף את שיערי, בחשש, לא בטח שזה בסדר.
"הממ?" 
-"הגענו."
"ווהו, אוקיי. תודה על הטרמפ... ועל הנסיעה."
-"בכיף. היה טוב לראות אותך."
"גם אותך."
-"לילה טוב."
"לילה טוב."

והוא נוסע.
0 תגובות
תותים וסיגריות
05/08/2018 04:06
LittleAlice
גראנג, יותם, סיגריה
אני לא חושבת שאני אוהבת אותך. אני חושבת שפשוט קשה לי לעכל את זה שאני לא מאוהבת באף אחד כרגע, או שאין לי אף אחד שאני רואה כחבר אופציונלי, אז המוח שלי החליט להמציא לי שאני אוהבת אותך. זה מרגיש כאילו אין לי מטרה, כאילו שאם אני לא מאוהבת במישהו זה אומר שאין לי לאן לשאוף. זה די מוזר וקצת עצוב.
אני אוהבת להרגיש כמו ילדה גראנג'ית משנות ה-90. אני אוהבת סיגריות. האמת, מתחשק לי אחת ממש עכשיו. מעניין מה הטעם שלך. אני ממש שוקלת ברצינות לסמס לך הודעה כלשהי, אבל אני מספיק שפויה שלא לעשות זאת. מבאס אותי שאני כזאת שפויה לפעמים.
הלכתי ברחוב, רציתי ללכת לבית שלך, רק לעמוד מול הדלת, אולי לדפוק ולברוח. לא יודעת, דחף ילדותי. אבל אני עצלנית, אני לא אעשה את זה. גם אין בזה טעם. אני לא אוהבת דברים חסרי משמעות. אני מאוד רוצה לבדוק אם תזרום איתי במשחק ההזוי הזה שהמוח והלב שלי מתכננים נגדי, כי הקטע הוא שאני יודעת שאני לא מאוהבת בך. אני לא חושבת עליך ללא הפסקה, אני סתם מתבאסת ונהיית מתוסכלת מהמחשבה שזה חסר משמעות ושלא יקרה בינינו כלום. אני ממש רוצה להגיד משהו, אפילו סתם לסמס היי ושתענה. לא יודעת.
אני אוהבת להסתובב בלילה ברחובות, להיות עם חברים, לצחוק, להינות, לחזור הביתה ב4 בבוקר על קצות האצבעות. אני ממש מקווה שאוכל לבטל את הגלישה שלי השבוע, אני רוצה את כל שאר השבוע שלי ככה. גם ככה אין לי כוח ללכת לים יותר. גם ככה שני המדריכים האהובים עלי לא מדריכים השבוע.
מזל שמחר אני הולכת לנוער קורא, אז לא אצטרך לסבול את הגלישה מחר. מחר יהיה פנאן. האמת, זאת הייתה החלטה ממש של הרגע האחרון. חבל שאחת ההרצאות שרציתי ללכת אליה אזלו הכרטיסים.
אני רוצה יין לבן. כמה שאני אוהבת יין לבן. חבל שאמא שלי אוהבת יין אדום. אני רוצה סיגריות, חבל שהבנזוג של אמא שלי לא מחזיק אותן בתיק שלו. חבל שידיד שלי מפחד לקחת להורים שלו סיגריה אחת, חבל שלידיד אחר שלי הן נמצאות בבית והוא בקצה השני של הישוב. חבל.
מחר אולי אלך לסנטר, אבקש ממישהו שיקנה לי חבילה של מרלבורו גולד. אוהבת אותן עדינות.
מעניין מה הטעם של יותם. מעניין איך זה לנשק אותו. כמה זמן עבר מאז שנישקתי מישהו. אני רוצה שוב. אני רוצה להיות איתו, אני רוצה להתחבק איתו, אני רוצה לישון איתו כפיות, לנהוג איתו באוטו ב3 לפנות בוקר, לסמס לו משהו מטומטם ולחכות לתגובה שלו. 
נראלי שאעשה את זה בסוף השנה. אחרי פעילות הסיכום של שולחן עגול, אולי אסמס לו מתישהו משהו מוזר ומטורף ומטומטם ואחכה לתגובה שלו, שבטח תהיה שלילית ואז אפרוש משולחן עגול ולא אראה אותו שוב. לא יודעת, אני מעדיפה לקבל תשובה שלילית ולא לראות אותו מאשר לא לדעת כלל. רק לדעת תשובה.
מצטערת על הכתיבה המבולגנת, אבל זאת הדרך שאני הכי רוצה לכתוב עכשיו.
1 תגובות
נתן גושן
30/07/2018 23:46
LittleAlice
יותם, נתן גושן, שירים
אולי קצת שכחתי גבולות היגיון. אני חושבת עליך יום וליל, למרות שאני לא אמורה. אני יודעת שזה לא יקרה, אני יודעת שלעולם לא תראה אותי בצורה כזו, אבל אני עדיין חושבת עליך. מפליגה במחשבותיי ומדמיינת סיטואציות ובונה סצנות בנינו שלא יקרו לעולם. ממציאה לעצמי מיליון הזדמנויות להגיד לך מה אני מרגישה, או לפחות חושבת שאני מרגישה, למרות שאני יודעת שהן לעולם לא יקרו. מנסה למנוע מעצמי לדמיין את התגובה שלך, כדי לא לפתח לעצמי צפייה כלשהי. אני לא אדם עם שתי רגליים על הקרקע, אני יודעת זאת, אבל הפעם באמת הגזמתי.

ומה אם נתנשק? מה אם אעשה את הצעד הזה ואנשק אותך? סתם כך, בהפתעה. האם תתנגד? האם תזרום? אני בטוחה שתופתע. האם תראה אותי באותה דרך ממקודם? ומתי בכלל אנשק אותך? בסוף השנה הזו? בסוף שנה הבאה? בסוף השנתיים הבאות? מצד אחד, אינני רוצה לקחת את הסיכון שתיבהל ממני ולא תרצה, ואז אאלץ לפרוש משולחן עגול ולא אוכל לראות אותך. מצד שני, מה אם אחכה לרגע האחרון, לרגע שבו דרכינו יתפצלו בפעם השלישית (ומי יודע מתי יפגשו שוב), אנשק אותך, ואתה תתמסר לי בחזרה? או שהאם בכלל עוד ארצה לנשק אותך? או שהאם יהיה לי חבר אחר ולא אוכל לחשוף בפניך מה הרגשתי כלפייך? אני לא רוצה שתהיה עוד תחושת פספוס בחזה.

שוב אשב ואשחק באש. ארמוז רמיזות, אעיר על דברים, אתלבש בסטים החושפניים שלי בכוונה, אפלוט משפט מסגיר בטעות. ככה אני, כשאני רוצה להרשים מישהו, אני מנסה להצחיק בכוונה, נותנת לבוטות שלי לבלוט, לא משהו שאני מצליחה לשלוט עליו. אני מפחדת שזה ירחיק אותו, שזה יגרום לו לחשוב שאני עדיין אותה ילדה. אני אומנם מצחיקה וצוחקת משטויות או מתלהבת מדברים ש"ילדים קטנים" מתלהבים מהם, אבל התבגרתי, הרבה. אני יודעת שאני אותו אדם שהייתי, רק בגרסא שונה יותר וטובה יותר. אני רוצה שגם הוא יראה את זה ככה. הלוואי שאצליח להרגיע מעט, להשקיט את הסערות שמשתוללות במוחי, להניח את העצבים בגופי שרק צועקים לי לפלוט משהו מוזר וילדותי. 

חושבת מה להגיד לך ותופסת את הפנים. אני כבר לא בטוחה איך לדבר איתך. אני מפחדת שכל משפט שאוציא מפי שאינו קשור להתנדבויות ושולחן עגול ישמע לך מוזר וחודרני. אני רוצה לשאול, רוצה להכיר אותך, אבל לא בטוחה איך. יש לי המון שאלות לשאול: במה אתה עובד? איך היה לך בתיכון? מה עשית במד"צים בכיתה י"ב? העיניים שלך כחולות או ירוקות? מה תרצה לעשות בצבא? אני רוצה גם שהוא יכיר אותי, אני רוצה שהשיחה תזרום בינינו. אבל זה לא קורה, לפחות לא בדרך שציפיתי. כשאני איתו לבד, אני מרגישה שכל האפשרויות פתוחות, אבל שעם כל שנייה שעוברת, הן נסגרות. אני לא יודעת אם אי פעם אצליח לעבור דרך אחת מהן. אני מקווה שכן.
0 תגובות
how would you feel?
23/07/2018 00:56
LittleAlice
יותם, אד שירן, שאלות
you are the one boy
and you know that it's true
I'm feeling younger
every time that I'm alone with you

we were sitting in a parked car
stealing kisses in the front yard
we got questions we should not ask

how would you feel
?if I told you I loved you
it's just something that I want to do
I'll be taking my time, spending my life 
falling deeper in love with you
so tell me that you love me too

in the summer, as the lilacs bloom
love flows deeper then a river
every moment that I spend with you

we were sat upon our best friend's roof
I had both of my arms around you
watching the sunrise replace the moon

how would you feel 
?if I told you I loved you
it's just something that I want to do
I'll be taking my time, spending my life
falling deeper in love with you
so tell me that you love me too

we were sitting in a parked car
stealing kisses in the front yard
we got questions we should not ask


how would you feel
?if I told you I loved you
it's just something that I want to do
I'll be taking my time, spending my life
falling deeper in love with you
so tell me that you love me too
tell me that you love me too
tell me that you love me too





7 תגובות
לא פוסט על יותם
19/06/2018 03:03
LittleAlice
חניכים, מדצים, אהבה
*השמות בפוסט זה בדויים*

החלטתי מעט לגוון ולכתוב על משהו שעולה לי בשעות האלה, בתקופה הזו של סוף השנה.
החניכים שלי.
אני מדריכה בתנועת נוער שנקראת מד"צים, ואני מדריכה כיתה ג', בנים.
אני מדריכה ארבעה חניכים. ארבעה חניכים מדהימים ששינו לי את החיים.

אני פשוט כל כך אוהבת אותם. כל אחד ואחד מהם. כל אחד מהם לימד אותי משהו, כל אחד מהם חשף בפני צדדיםם בתוכי, באישיות שלי שלא ידעתי שקיימים.
אני יושבת וכותבת להם ברכות סוף שנה, וכמעט בוכה. אני לא רוצה להיפרד מהם.
 לא רוצה להיפרד מערן, הרגיש כל כך, חניך ששם לב לכל דבר. החניך שעשה לי טרור מוחלט השנה. חניך שבתחילת השנה היה אוכל לי בפעולות, צועק עלי, מפריע, לא מקשיב, הפך לחניך קשוב, אוהב, דואג, מקשיב, חניך כזה שגם אם הפעולה הכי משעממת בעולם, יצליח להדביק את כל החניכים בהתלהבות שלו ובהתענייניות שלו בנושא. הילד הזה הוא פשוט מנהיג, בדרך שבה הוא סוחף אחריו אנשים; בדרך שהוא בטוח באמונות שלו ובמוסר שלו, שאם משהו נראה לו לא נכון ולא צודק, הוא יהפוך עולמות כדי שלא יעשה עוול, שאין לו פחד להוכיח אותי או אפילו את הרכזת (!) בטעות שלה; בהתענייניות שלו בכל נושא, אפילו הכי קטן, ברצון שלו ללמוד ולדעת עוד.
לא רוצה להיפרד מעומר, שכל פעם מחדש מפתיע אותי באינטיליגנציה שלו, המוחית והרגשית. החניך שתמיד יודע להגיד את הדבר הנכון, שתמיד דואג לחברים שלו. חניך שבתחילת השנה הייתי צריכה להתווכח איתו שלא ישב בצד כי המשחק נשמע לו משעמם, עכשיו גורר אחריו את שאר החניכים רק רוצה לנסות משחקים חדשים, או אפילו משחקים ישנים משודרגים. חניך שבהפנינג מיחזור מיוחד שאירגנו, בא אלי פתאום עם עציץ מקושט שהכין מבקבוק פלסטיק ואומר שהכין אותו בשבילי, בלי שבכלל אמרתי לו מילה. חניך שכשבאתי אליו ואמרתי לו "אני ככ מבואסת שהשנה נגמרת. אני ככ רוצה לפתוח מד"צים לכיתות ד' ולהדריך אתכם בשנה הבאה, אבל כולכם בטח תלכו לצופים." הודיע ברשמיות ובביטחון ש"אם שנה הבאה היה מד"צים, הייתי בא אליכם." 
לא רוצה להיפרד ממתן, שאם פעם היה החניך שכולם צחקו עליו וירדו עליו, עכשיו למד לעמוד מול הביריונים, להתמודד איתם, ולא לתת להם להוריד לו את הביטחון. חניך שככ בטוח בעצמו, שגם אם הוא יודע שהוא מתנהג קצת שונה, לא שם ז*ן על מה שכולם חושבים, ומדבר בקול הגבוה והצפצפני, ומעלה בדיון על טרנסג'נדרים שהוא גם אוהב ללבוש שמלות ולמרוח לק, ומתעקש לומר את מה שהוא חושב. אני ככ אוהבת את הנכונות שלו להתחבר עם אנשים, את החברותיות הבלתי נגמרת שלו, ואת האומץ הענק, שהוא פשוט ניגש לחניכים אחרים, שלא מבית הספר שלו והוא לא מכיר אותם, ועשר דקות אחרי אני רואה אותו מסתובב איתם ומדבר איתם כאילו הם מכירים מגיל שנה.
לא רוצה להיפרד מיונתן, שכל פעם מחדש אני משתיקה את הקבוצה כשיש לו מה להגיד. שבתחילת השנה הייתי צריכה לפנות אליו ולהוציא ממנו משפטים שלמים בקושי, עכשיו מדבר בדיון, מביע את דעתו. ולמרות שאני עדיין צריכה להשתיק את שאר הקבוצה כדי שיתנו לו לדבר, הוא מדהים אותי ברוגע שלו, הוא לא צריך לצעוק כדי שישמעו אותו, הוא מחכה בסבלנות שאסיים להשתיק את הקבוצה, ורק אז מדבר ואומר את דעתו, במשפטים מנוסחים בצורה יפייפיה והרבה מעבר מהמצופה מילד בכיתה ג'. 
אני ככ גאה בכולם על השינוי מדהים שעברו במהלך כל השנה, כקבוצה וכפרט. אני מודה להם על כל הרגעים הקשים, היפים, המרגשים, המצחיקים, אלה שגרמו לי להתפוצץ מכעס, ואלה שגרמו לי לבכות מרוב התרגשות.
חניכים יקרים שלי, אני אוהבת אתכם כל כך. אני גאה בבגרות שהראתם לאורך כל השנה הזו, באנרגיות ובהתלהבות הבלתי נגמרת שלכם, באינטיליגנציה המטורפת שלכם, באהבה שלכם אחד לשני, בחיבור המדהים שלכם לתנועה הקטנה הזו שנקראת 'מד"צים'.
הייתה לי באמת את הזכות להיות המדריכה שלכם, ואני מאושרת שעברתם איתי את שנת ההדרכה הראשונה שלי. לא יכולתי לבקש קבוצה טובה יותר, שגם אם היא קטנה, היא עדיין פועמת בעוצמה של מאה חניכים. 
אני בטוחה שתצליחו בכל מה שתעשו בחייכם, בכל מה שתרצו להשיג. מאחלת לכם שתחוו, תתנסו, תלמדו, תרגישו, תאהבו, ותמיד תמיד תהיו מאושרים ומדהימים, כמו שהייתם לאורך כל השנה הזאת.
גם כשכבר לא אהיה המדריכה שלכם, תמיד אשמח לדבר, להתעדכן, לשמוע חוויות, לשמוע איך כיתה ד', איך המדריכים בצופים, לצחוק, לבכות ופשוט להיות איתכם.
אוהבת ומעריכה אתכם הכי בעולם,
ליאור 3>

1 תגובות
רוצה
10/06/2018 22:27
LittleAlice
יותם
רוצה לכתוב ולא רוצה.
רוצה לישון ולא עייפה.
רוצה להתקלח אבל אין מוטיבציה.
רוצה לסמס אבל אין אינפורמציה.

רוצה לעוף אבל אין לי כנפיים.
רוצה להידרס אך לא זזות הרגליים.
רוצה שתשב פה אבל אתה רחוק.
רוצה שתלך, שתעלם לטוב.

רוצה לתרגם אבל אין כבר כוח.
רוצה להיות יפה, שאוכל לשכוח.
רוצה שתחשוק בי, שינזל המוח.
רוצה שתראה אותי, שאקבל מנוח.

רוצה להשתחרר, לפרוץ את הגבולות.
רוצה סביבי את ידיך הגדולות.
רוצה שנשכח, רוצה שנאהב.
רוצה שהכל יגמר בבת אחת.
2 תגובות
Chasing Cars
10/06/2018 22:06
LittleAlice
chasing cars, יותם, רגעים
We'll do it all
everything
on our own

We don't need 
anything
or anyone

If I lay here
if I just lay here
would you lay with me and just forget the world?

I don't quite know
how to say
how I feel

Those three words
I said too much
they're not enough

If I lay here
if I just lay here
would you lay with me and just forget the world?

forget what we're told
before we get too old
show me a garden that's bursting in to life

Let's waste time
chasing cars
around our heads

I need your grace
to remind me
to find my own

If I lay here
if I just lay here
would you lay with me and just forget the world?

Forget what we're told
before we get too old
show me a garden that's bursting into life

All that I am
all that I ever was
is here in your perfect eyes, they're all I can see

I don't know where
confused about how as well
just know that these things will never change for us at all

If I lay here
if I just lay here
would you lay with me and just forget the world?


4 תגובות
אוי אלוהים
25/05/2018 22:35
LittleAlice
יותם, פיצוץ, מועקה
אוי אלוהים.
אוי אלוהים.
אוי אלוהים.
אני כל כך רוצה לשלוח לו קישור לבלוג.
ברגע זה, אני כל כך רוצה.
קראתי עכשיו שוב את הפוסט של "יותם, בוא" , וממש דמיינתי אותו אומר לי את הדברים האלה בקול שלו ואותי עונה לו ופשוט את כל הסצנה הזו קורת והיא כל כך מציאותית בראש שלי וכל כך אמיתית למרות שהיא מעולם לא קרתה ואני כל כך מקווה שהיא תקרה. 
אני פשוט לא מסוגלת להפסיק לכתוב, בקושי שמה לב לסימני פיסוק, האצבעות שלי זזות מעצמן על המקלדת, ואני בקושי מצליחה להקליד את המילים כראוי. 
אני מרגישה את זה כמו גוש בלב שלי. מועקה פיזית שקיימת שם ורק מתה לפרוץ החוצה אני לא מצליחה לנשום אני לא מצליחה כלום אני רק מתנדנדת על המיטה שלי קדימ ואחורה ולא מצליחה לחשוב על כלום חוץ מכמה שאני רוצה לשלוח לו קישור לאותו פוסט ופשוט להיעלם וזהו ולסיים עם זה. אני רק רוצה לומר לו כל מה שאני מרגישה וחושבת למרות שאני בכלל לא סגורה מה אני מרגישה וחושבת, אבל אני רק רוצה לדבר איתו, זהו זה הכל, לא יותר מזה.
כל זה בשילוב השיר runaway של we the kings (אצרף קישור למטה) ואני רק מתחרפנת מזה עוד יותר. אני רק רוצה לראות אותו עכשיוף רק רוצה שהסצנה הזאת תקרה באמת, רק רוצה שמשהו יקרה בינינו כבר. רק רוצה להיפרד מחבר שלי אבל אני לא יכולה כי הוא בתקופת מבחנים, ואני רק מחכה שה7.6 יגיע כבר כדי שהיא תסתיים כדי שאוכל להיפרד ממנו. הציונים שלו כבר ככה נמוכים, אני לא רוצה להוריד לו אותם עוד יותר.
אני רק רוצה לנשק את יותם. אני רוצה להתחבק איתו. אני רוצה לצרוח עליו, "למה נכנסת לי לחלום?! למה דפקת לי את המוח?! למה אני כבר חודש לא יכולה להפסיק לחשוב עליך?! למה קיימת לי כזו מועקה בחזה?!"
אני כל כך רוצה לשלוח לו את זה, כל כך רוצה, זה מרגיש כמו צורך פיזי ואני לא יכולה להתנגד אליו ואני כל כך מפחדת שאני אשלח את זה. ואני כבר מדמיינת את איך שזה יקרה בווצאפ:

אני: *שולחת לו קישור*
אני: *מוחקת את ההודעה*
יותם: "מה רצית?"
אני: לא משנה

זהו. זאת תהיה השיחה. אני יודעת את זה. 
אני הולכת להתפוצץ ביי.
0 תגובות
שיעור פרטי אמיתי
23/05/2018 21:54
LittleAlice
שיעור פרטי, חיוך, נגזרת של פונקצית השורש
אני יושבת בסלון בעצבנות, מחכה לשעה 19:00. 
כשהשעון מתחלף, אני קמה ממקומי והולכת לחדר, שמה מעט בושם עיפרון שחור בעיניים, שתי טבעות וינטג', צ'וקר שחור פשוט עם תליון סיני ושרשרת ינג ויאנג האהובה שלי, שמתחברת כל כך טוב עם הצ'וקר. 
אני לבושה בשורטס בהירים עם ציורים עליהם, לא חושפניים ולא ארוכים מדי, בדיוק כמו שאני אוהבת. ארוכים מספיק כדי שאוכל לשבת ישיבה מזרחית ולא יראו כלום. החולצה שלי היא גופייה שחורה פשוטה. מחשוף מעט גדול, אך אני משאירה אותו למעלה ומשתדלת להוריד אותו כמה שפחות. עור שזוף מהבילוי בים לפני יומיים. לק מסודר. אני מסתכלת על עצמי במראה- אני אוהבת את המראה הזה, שנראה חשוף וזול, אבל מצד שני משדר קלילות בהיבט אחד, אך בהיבט השני עומק. לא יודעת, ככה אני רואה את זה. בכללי, הלבוש הזה מדגיש את הקימורים שלי בדיוק במידה הנכונה. 

"ביי!" אני צועקת, לוקחת את תיק החייזרים החמוד והצבעוני שלי, אשר בתוכו ספר לימוד ומחברת, את הטלפון, האוזניות והמפתח, ויוצאת.
"תספרי איך היה!" אמא שלי צועקת לי בלחישה מהקומה למעלה. היא באמצע שיעור.

אני הולכת ברחוב. כולי לחוצה, נותנת הוראות לגופי איך לפעול: בטן- לא לעשות רעשים. עיניים- לא לגרד. שיער- לא לפזר תלתלים בכל מקום, לשמור אותם מחוברים לקרקפת. אף- לא לצבור נזלת. אני מגיעה לביתו חמש דקות לפני הזמן. אני יושבת על ספסל, מחכה שיעברו כדי לא להגיע מוקדם מדי, או בול על הדקה, לא הייתי רוצה להיראות נלהבת מדי או סופר דייקנית. אני מחכה עד 19:17 ונכנסת לבניין. הלב שלי דופק כל כך מהר, אני יכולה להרגיש אותו. החיוך לא יורד לי מהפרצוף, ואני רוצה לבכות ולצחוק באותו הזמן. אני עומדת מול דלת הבית שלו, מרימה את ידי כדי לדפוק, נושמת כמה נשימות עמוקות, מרגיעה את עצמי, "אוקיי" אחרון, ודופקת בדלת.

הוא פותח לי, חיוך מבויש על פניו. אני מחייכת חזרה. "היי." הוא אומר. 
"היי." אני עונה חזרה.
הוא מפנה לי את הדרך כדי שאוכל להיכנס ומרים כוס עם מים מהשולחן במטבח. הוא רואה שאני לא מרגישה הכי בנוח ולא בטוחה איפה לעמוד. "אל תדאגי, אנחנו לא נלמד פה." אנחנו עומדים באמצע המטבח. "בואי."
אני הולכת אחריו לחדר קטן. 
"אוקיי, אז מה החומר שלכם?" הוא שואל בחיוך.
"נגזרת של פונקציית השורש, נראה לי..." אני עונה וצוחקת. אני תמיד צוחקת לידו.
אנחנו מתחילים ללמוד, הוא מסביר לי את הבסיס, ואני בקושי מצליחה להתרכז מרוב שזה כיף להסתכל עליו.
לאחר שאנחנו מסיימים ומתחילים לפתור חקירות של פונקציה, מגיעות הבעיות שלי במתמטיקה. אני לא זוכרת את הדבברים הקטנים, הדברים שאמורים להיות ברורים מכיתה ז'.
"למה את כל כך לחוצה?" הוא שואל בחיוך וצוחק.
"זה פשוט מלחי עם מורים חדשים, כי המורה הקודם שלי היה רגיל לסתימות שלי ולשאלות המטומטמות שלי ואתה לא מכיר אותי ככה אז אני יוצאת סתומה רצח." אני צוחקת ומרימה את שיערי אחורה.
"הכל בסדר, את לא סתומה. בואי נפתור יחד." הוא מחייך אלי ומביט בי.
אני מרגישה טוב יותר. הרבה יותר טוב.
ככה השיעור עובר פחות או יותר, עם הרבה בדיחות וצחוקים, ואפילו התקף צחוק שלי שנדבק אליו, וגרם לשנינו לצחוק בלי הפסקה למשך שלוש דקות.
עברה שעה. בדרך חזרה למטבח אני מצליחה לראות את החדר שלו בחטף. הרבה צבע ירוק. אני אוהבת צבע ירוק. אנחנו נפרדים לשלום.
הוא מלווה אותי לדלת. "ביי," הוא אומר לי.
"ביי, וממש ממש תודה." אני מחייכת.
הוא סוגר את הדלת מאחורי. ואני הולכת, לא יכולה להוריד את החיוך. 

עכשיו אני בבית. כבר הספקתי להתקשר לשתי חברות ולשלוח הקלטה באורך של 3 דקות לאחת שעובדת. אני עדיין לא יכולה להוריד את החיוך מהפרצוף. ההרגשה שלי היא שעוד שנייה אפרוץ בבכי, אבל בו זמנית אני על סף התקף צחוק אדיר. כל זה עם חיוך על הפרצוף.

שיגיע כבר השיעור הבא!
1 תגובות
שיעור פרטי
13/05/2018 23:09
LittleAlice
יותם
"ביי, יותם!" אני קוראת.
"ביי!" הוא משיב והולך לכיוון השני.
התבאסתי. הייתי בטוחה שביתו בכיוון שלי ושנלך יחדיו הביתה.
אני מתחילה ללכת, ואז חושבת לעצמי what the hell, ורצה חזרה אליו.
"יותם!" אני קוראת, והוא מסתובב.
"מה?"
"אממ, תקשיב, רציתי לשאול אותך משהו, אממ, כן.." אני ממלמלת בחיוך, ובאותו רגע חושבת לעצמי, 'מה אם אומר לו שאני מחבבת אותו?'
"מה יש?" הוא עונה ומחייך.
לעזאזל, החיוך שלו. 
"אני זוכרת שפעם אמרת לי שאתה מעביר שיעורים פרטיים במתמטיקה, והמורה שלי טס לחו"ל בדיוק לפני המבחן שלי... אז חשבתי אם יש סיכוי שתוכל ללמד אותי, אולי?" אני שואלת בהיסוס, מחייכת את החיוך הגירלי שלי.
"וואו, אממ, אוקיי... הקטע הוא שאת חניכה שלי בשולחן עגול... אם לא היית חניכה שלי אז הייתי מוכן לעזור בשמחה, אבל בגלל שאת חניכה שלי זו קצת בעיה... אני אחשוב על זה ואחזיר לך תשובה, אוקיי?"
אני מחייכת, מנסה להסתיר את האכזבה שלי. "אוקיי, בטח, אין בעיה." אני מדברת יותר מדי ובמהירות, אני לחוצה קצת.
"כאילו, זה ממש מחמיא לי שבאת אלי, אבל אני צריך קצת לחשוב על זה." הוא מחייך אלי, שוב, ואני נמסה.
לרגע שקלתי להוסיף שרציתי לפנות אליו כי קשה לי להתחבר לאנשים אחרים, למורים אחרים, אבל אני מבטלת את הרעיון בשנייה. אני כובשת אנשים, אני יודעת את זה, והוא יודע את זה. 
"אוקיי, טוב, ביי." אני מחייכת שוב, ומעיפה את שיערי אחורה.
"ביי." הוא שוב מחייך (כן, אני אדגיש הרבה את החיוכים שלו).
הלכנו כל אחד לכיוונו.



מהרגע ההוא, לפני שעה וחצי, עד עכשיו, אני בבאסה.
אני רוצה להיות איתו, כל כך רוצה.
הקטע הוא, שאני לא מצליחה לחשוב על שנינו יחד, זה פשוט לא נראה לי הגיוני, אבל מצד שני, זה מושלם מכל הבחינות.
אני רוצה לדבר איתו, כל כך רוצה.
אם זה רק היה פשוט כמו שזה נשמע.
1 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שירי יותם
הייתי רוצה
הייתי רוצה שיותם יקרא את הבלוג.
הייתי רוצה שיקרא ולא יגיב, שישאר בסקרנות לקרוא עוד.
הייתי רוצה שישמור על זה בסוד, שלא יספר לאף אחד.
הייתי רוצה שימשיך לקרוא את הפוסטים עליו, את השיחות המשוחזרות בינינו, שיראה את הדברים מנקודת מבטו.
הייתי רוצה שידע איך אני מרגישה כלפיו מבלי שאצטרך להגיד לו את זה.
הייתי רוצה להיות עם מספיק ביטחון כדי להופיע מולו כפי שאני, מבלי לחשוש שאולי התלבשתי שמרני מדי, או חשוף מדי, או שהפרצוף המחוצ'קן שלי יפריע לו, או שהשקיות השחורות שמתחת לעיני יגעילו אותו.
הייתי רוצה שיראה אותי כפי שאני רואה אותו.
הייתי רוצה.
דברים לעשות עם יותם
•  1. לקפוץ על טרמפולינה
•  1. בשלוש לפנות בוקר
•  1. ולהגיד לו
•  1. שאני אוהבת אותו
•  2. לשאול אם הוא שפתול
•  3. שיעור מתמטיקה
•  4. להתחבק איתו סתם ככה
•  5. לראות את העיניים שלו
•  5. בלי משקפיים
•  6. מירוץ שיכורים
•  7. תמונה לאינסטגרם
•  8. לנגן ולשיר איתו
•  9. לנסוע איתו באוטו
•  9. אחרי חצות