אין לי כוח לזוז, אין לי כוח להפסיק את המוזיקה, אין לי כוח לקום לקחת לי משהו לשתות או לאכול. אין לי כוח לכלום.
אני כל כך רוצה לכתוב כאן, לכתוב על הכל, אני פשוט לא יודעת איך.
אני מתחילה לכתוב פוסט ארוך על איך שאני מרגישה, אבל אחרי שתי שורות מתעצבנת ומוחקת הכל.
למה אני עושה את זה? למה אני לא נותנת לרגשות שלי פשוט להיכתב?
כי אי אפשר לכתוב רגש כזה.
אני מדוכאת, פשוט מדוכאת, ולא משנה כמה אכתוב כאן וכמה אתאר, זה לא יצליח להמחיש את הדיכאון שלי.
אולי במקום לנסות לכתוב על הרגשות שלי, אני פשוט אפרסם שיר שפעם כתבתי, אולי זה יעזור.
מתי שהכל נראה אבוד
תרים את הראש, תחייך חיוך
תנשום את האוויר, ואל תפסיק
אסור שמישהו ידע, תמשיך להדחיק
מישהו נוקש באצבעותיו, מבקש תשומת לב
ההתעלמות פוגעת, החץ כואב
חבל שאף אחד לא מקשיב לדבריו
הראש מרגיש כאילו שרב
ואיפשהו, במקום מסוים
מישהו מצטער שדילג על שלב בסולם
שלא צעק, שלא קרא
שלא ביקש אנשים לעזרה
תנו לי עוד שנייה, להמשיך את הכתיבה
להיכנס לעולם, לחוש את התחושה
כדור הארץ מסתובב, ללא מעצורים
ואנחנו הורסים את עצמנו, מלבד המשוררים
;){kind=link}