עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

מנסה לשרוד בין הימים השמחים לעצובים בחיים האלה, בתקווה שעוד אגיע לפסגה...
חברים
IM ALBlack angelcosmicBFFits just me .i don't careיותם
נושאים
דברים שאני אוהבת ביותם
•  העיניים שלו
•  המשקפיים שלו
•  השיער שלו
•  הבגדים שלו
•  הריח שלו
•  כושר המנהיגות שלו
•  הצחוק שלו
•  טון הדיבור שלו
•  ההרגשה כשהוא מביט בי
•  ההרגשה כשהוא מדבר אלי
•  האסרטיביות שלו
•  הנכונות שלו
•  החוכמה שלו
•  כוח הרצון שלו
•  ההומור שלו
•  החיוך שלו
מי זה יותם
יותם הינו אדם אמיתי. אחד האנשים הכי אהובים וחשובים לי בעולם. יכול להיות שאני מתאהבת בו, ומתאהבת יותר חזק ממה שאי פעם התאהבתי. החלטתי להפוך את הבלוג לעמוד על יותם, מעיין מקום פריקה לכל הרגעים בהם אני מרגישה שאני עומדת לכתוב לו שאני אוהבת אותו, ואסור שזה יקרה מכמה סיבות אישיות ומיוחדות.
אני לא עומדת לפרט יותר ממה שכתוב בפוסטים, אבל תצפו לחפירות עליו, וחפירות גדולות, מאחר וכבר עברו חודשיים מאז החלום והדבר היחיד שאני מסוגלת לחשוב עליו זה יותם יותם יותם.
אל תשפטו. אל תמהרו להעביר ביקורת. פשוט תקראו.

המחשבות שרצות לי בראש

22/10/2016 15:48
LittleAlice
התקפים, רגשות אשם, דאגות
אני לא חושבת שאני אוכל לעמוד בזה עוד הרבה זמן.
מתחילת השנה כבר היו לי שישה התקפי דיכאון, שישה! שנה שעברה היו לי שלושה במשך כל השנה...
רק הפסיכולוגית שלי יודעת עליי קצת יותר מהשאר, רק היא יודעת על מה כואב לי, ואני לא חושבת שבלעדיה הייתי מצליחה לצאת מהתקופות האלה בשלום.
כמובן, חתכתי את עצמי כמה פעמים במהלך הזמן הזה, לא שמישהו יודע. עד שכולם האמינו שנגמלתי ושאני נקייה, אני לא רוצה להרוס להם שוב.
שלשום בבוקר התחיל ההתקף השישי שלי. ביקרתי אצל הפסיכולוגית שלי. עם המפגש בשישי אלה היו שלושה מפגשים מלאים איתה בארבעה ימים. 
לא הייתי צריכה לנסוע לצפון. עכשיו אני תקועה פה, בהתקף נוראי, והדבר היחיד שאני חושבת עליו הוא התאבדות. 
אמי דואגת לגבי כל כך הרבה דברים, יותר מדי דברים. אני חושבת יותר מדי, מנתחת כל דבר, מודאגת מהעתיד שלי. 
אתמול אבא שלי ניסה לדבר איתי. בכיתי. עבר זמן מאז בכיתי מול מישהו שהוא לא הפסיכולוגית שלי. אני חושבת שהוא חושב שהיא לא מספיק טובה בשבילי. הוא לא מבין. היא הבנאדם היחיד שאני סומכת עליו, הבנאדם היחיד שאני יכולה לספר לו על מה שאני מרגישה.
יכול להיות שהוא קצת נפגע שלא סיפרתי לו כלום אתמול. הוא ניסה לכוון אותי בשאלות ולהגיד לו למה אני בדיכאון, אבל כל פעם בכיתי ואמרתי שאני לא יכולה, שאני פשוט לא יכולה. איך אפשר באמת להסביר לו שאני לא יכולה לסמוך עליו? על אף אחד? כל כך קשה לי לבנות אמון באדם. אני לא מדברת על הדברים הכללים: התקפי הדיכאון שלי, פגיעה עצמית, עצבים שלי. אני מדברת על הפחדים שלי, המחשבות שמתרוצצות שלי בראש, רגשות האשם שלי...
בנתיים, המפלט היחידי שלי הוא ילדי הסנטר. אני כל כך אוהבת להיות איתם, הם כאלה אנשים מדהימים ותומכים. חבל שההורים שלי לא רואים את זה ומנסים למנוע ממני ללכת לפגוש אותם בכל צורה שהיא.
אני מפחדת שאבא שלי מתכנן למצוא לי טיפול אחר, אני מפחדת שהוא יקח אותי לפסיכולוגית אחרת, או לפסיכיאטר, או שיתן לי כדורים. אני לא רוצה את כל זה, אבל הוא לא מבין.
אני מודאגת מהעתיד שלי. רציתי ללמוד בתיכון לאומנויות, עירוני א' בתל אביב. רציתי ללמוד במגמת מוזיקה או קולנוע, אבל עכשיו אני מבינה, שאף פעם לא היה לי סיכוי להתקבל. אלה רק תחביבים!! זה לא כאילו אני באמת אוכל ללמוד שם! אני לא מספיק טובה! ונמאס לי שכולם משלים את עצמם שאני כן... אני מפחדת מהעתיד שלי. אני לא רוצה ללמוד בתיכון שבישוב שלי, אני רוצה ללמוד בתיכון אחר אבל אף אחד לא יקבל אותי. וגם מה יהיה אחרי תיכון? אני אלך לצבא ומה אז? מה אני אלמד? מנהל עסקים? ואז מה? אני אגמור כמו כולם? באיזו עבודה משרדית משעממת? אני לא רוצה את זה! אני רוצה ללמוד מוזיקה, אבל כבר איחרתי את המועד... 
רגשות האשמה מציפים אותי. לא ממזמן ראיתי את המחזה בילי אליוט. ידעתי שלא כדאי שאני אלך לראות אותו, אבל בכל זאת הלכתי עם אמא שלי ואחים שלי, כי ידעתי שאמא שלי רוצה שנצא לבילוי יחד. אני שנאתי את המחזה. הכל כל כך צפוי וברור. אני שונאת לראות ילדים בגיל שלי עוסקים בדברים שהם אוהבים באמת, ולא נשארים תקועים כמוני. כל המחזה התפללתי שהילד ששיחק את בילי, ארנון, יפול, אבל עכשיו אני מרגישה נורא. למה כל כך קשה לי לפרגן לאחרים? הוא ילד מהישוב שלך!! לפני שנה הוא למד איתך בבית ספר!! בשכבה של אחים שלך!! מה כל כך קשה לך?! כששמעתי שלא הרבה פירגנו לו כשהוא התקבל לתפקיד, ושאפילו הבית ספר לא עזר לו עם החזרות והלימודים, הרגשתי שאני רק רוצה להגן עליו. אני רוצה להגיד לו כמה מדהים הוא ואיזה עתיד מדהים יהיה לו, וכמה שאני מעריצה אותו. אני מסתכלת בעמוד באינסטגרם שלו, מתלבטת אם לשלוח לו הודעה. אני כנראה אשלח לו בקרוב, כי כשאני מרגישה רגשות אשמה כאלה כלפי מישהו, אני יודעת שאני אהיה חייבת לומר לו משהו טוב, ואז זה קצת עוזר. 
אני כל כך מקווה שהתקופה הזאת תעבור. יש לי עוד כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לדבר עליהם, אבל זה יותר מדי, ואני לא חושבת שאני מסוגלת להתמודד איתם.
IM ALרות.הדס
IM AL
24/10/2016 14:46
היי, אל תוותרי על הרצונות שלך, על החלומות שלך.
את רוצה ללמוד מוסיקה אז תתאמצי ללמוד,
את רוצה ללמוד בבית ספר אחר תנסי להשיג זאת,
פשוט תנסי להשיג ה שאת רוצה , כאשר יש משהו שאת באמת רוצה.
העשייה והפעולה למען השגת המטרות שלך הן אלו שיקלו עלייך ויעזרו לך להיות מאושרת במה שהשגת.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שירי יותם
הייתי רוצה
הייתי רוצה שיותם יקרא את הבלוג.
הייתי רוצה שיקרא ולא יגיב, שישאר בסקרנות לקרוא עוד.
הייתי רוצה שישמור על זה בסוד, שלא יספר לאף אחד.
הייתי רוצה שימשיך לקרוא את הפוסטים עליו, את השיחות המשוחזרות בינינו, שיראה את הדברים מנקודת מבטו.
הייתי רוצה שידע איך אני מרגישה כלפיו מבלי שאצטרך להגיד לו את זה.
הייתי רוצה להיות עם מספיק ביטחון כדי להופיע מולו כפי שאני, מבלי לחשוש שאולי התלבשתי שמרני מדי, או חשוף מדי, או שהפרצוף המחוצ'קן שלי יפריע לו, או שהשקיות השחורות שמתחת לעיני יגעילו אותו.
הייתי רוצה שיראה אותי כפי שאני רואה אותו.
הייתי רוצה.
דברים לעשות עם יותם
•  1. לקפוץ על טרמפולינה
•  1. בשלוש לפנות בוקר
•  1. ולהגיד לו
•  1. שאני אוהבת אותו
•  2. לשאול אם הוא שפתול
•  3. שיעור מתמטיקה
•  4. להתחבק איתו סתם ככה
•  5. לראות את העיניים שלו
•  5. בלי משקפיים
•  6. מירוץ שיכורים
•  7. תמונה לאינסטגרם
•  8. לנגן ולשיר איתו
•  9. לנסוע איתו באוטו
•  9. אחרי חצות