דימיוני הפרוע, 12.8, 1:40
"היי, יותם! מה קורה? מה אתה עושה כאן?"
-"חזרתי עכשיו עם חברים, בדיוק הורדתי את האחרון בבית. אני הנהג התורן."
"אה, מגניב."
-"את צריכה טרמפ הביתה?"
"חחח אני אשמח."
*אני נכנסת לאוטו, רועדת קצת מהמזגן ומהרוח בחוץ.*
"וואי, ממש קר בחוץ."
-"באמת? חכי שנייה, אני חושב שיש לי שמיכה מאחורה."
*יותם מסתובב למושבים האחוריים ומביא שמיכה בצבעי פסטל. אני מתרווחת בכיסא שליד הנהג, המשענת נטויה אחורה.*
"אפשר להמשיך לנסוע?"
-"מה זאת אומרת?"
"שפשוט תמשיך לנהוג. נסיעות מרגיעות אותי, ולא מתחשק לי לחזור הביתה."
-"אוקיי."
*יותם נוהג ברחובות. אני מנמנמת במושבי. אנחנו נוסעים כך במשך עשר דקות. בתומם אנחנו מגיעים לבית שלי."
הוא רוצה להגיד לי לקום, אבל עוצר את עצמו. הוא מרים את ידו בעדינות ומלטף את שיערי, בחשש, לא בטח שזה בסדר.
"הממ?"
-"הגענו."
"ווהו, אוקיי. תודה על הטרמפ... ועל הנסיעה."
-"בכיף. היה טוב לראות אותך."
"גם אותך."
-"לילה טוב."
"לילה טוב."
והוא נוסע.
;){kind=link}